לידר טויס בע"מ נ' The Little Tikes Company

החלטה

1.בפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשת הרשות להתגונן עד למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף שהגישה המבקשת או לחילופין להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנן עד להכרעה בהליכים המתנהלים במקביל בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.

במאמר מוסגר יוער כי בין לבין הגישה הנתבעת ביום 9.3.2014 בקשה למתן ארכה להגשת תגובתה לתגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף – בקשה שנענתה בהחלטתי מהיום תוך מתן ארכה עד לתאריך 19.3.2014.

2.התביעה שבפניי הינה תביעה אשר הוגשה על ידי המשיבה- התובעת, בגידרה עתרה לתשלום בהתאם להסכם הפצה שנחתם בין הצדדים .

לגרסתה, התשלום הינו מוסכם , קבוע . ואינו מותנה בדבר.

לשיטת התובעת, די בכך שהסכם ההפצה הסתיים על מנת להקים למשיבה זכות לקבלת התשלום, בהתאם לסעיף 11 להסכם ההפצה.

היות ואין חולק כי ההסכם ההפצה הגיע לכדי סיום בפועל , ובפסק דינה של כב' השופטת דרורה פלפל, אף נקבע כי הוא בוטל שלא כדין על ידי המבקשת, הרי שלטענת המשיבה קמה לה עילת תביעה על סכום קצוב, הראויה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר.

בהקשר זה אעיר כי שלא כטענת הנתבעת , אין התובעת טוענת ש"ההסכם עדיין תקף" – סעיף 13 פיסקה 5 לתגובת התובעת לבקשה להארכת מועד.

3.המבקשת מנמקת בקשתה שבפני משני טעמים עיקריים:

ראשית, היעדר עילת תביעה -שכן לטענת המבקשת בתביעה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי מרכז במקביל לתביעה שבפניי, נטענו על ידי המשיבה טענות עובדתיות סותרות.

בהליך שם טענה המשיבה כי הסכם ההפצה טרם הגיע לסיום, ואם אכן זהו מצב הדברים והסכם זה לא הגיע לכדי סיום, הרי שלא קמה למשיבה הזכות לקבלת התשלום, וממילא אין לה עילת תביעה.

שנית, טוענת המבקשת כי המשיבה פתחה בהליכים שונים ,מבלי שהוגשה בקשה לפיצול סעדים ומשום כך הרי שהיא איננה רשאית לנהל את תביעותיה במקביל בערכאות השונות.

4.לטענת המשיבה בתגובתה , יש לדחות את הבקשה להארכת מועד .זאת לאור הלכות בית המשפט העליון, הקובעות כי עצם הגשת בקשה לסילוק על הסף אינה עוצרת את מרוץ הזמנים להגשת כתב הגנה , לא כל שכן להגשת בר"ל בתביעה בסדר דין מקוצר על ידי הנתבע. על פי ההלכה הפסוקה ,ראוי שבקשות אלו תידונה ביחד עם הדיון בטענות ההגנה שמעלה הנתבע .כל זאת משיקולים של יעילות דיונית ובהיבט של אופן ניהול התיק בבית המשפט.

המשיבה סומכת טענותיה בתגובתה על הלכות שונות של בית המשפט העליון בעניין זה (ראו: רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 5.2.2007) וכן רע"א 1206/09 אריה בר לב (ארקדי גאידמק נ' balram chainrai ואח' – פורסם בנבו, 21.6.2009)).

5.כבר עתה אומר כי לא מצאתי בנימוקי הבקשה טעם לסטות מהלכות בית המשפט העליון לעניין הארכת מועד להגשת בר"ל שאוזכרו לעיל , במקרים שבהם מוגשות על ידי הנתבע בקשות לסילוק על הסף.

אשר לטענת היעדר עילה

6.לטענת המבקשת , טרם קמה למשיבה עילה להגשת התביעה, שכן אף לגרסת המשיבה כפי שהובאה בתביעה לפיצויים שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז (ת"א 62800-12-13) במקביל להליך שבפניי, נטען על ידה כי ההסכם טרם הגיע לכדי סיום.

7.לא מצאתי כי יש ממש בטענה זו.

מעיון בפסק הדין של כב' השופטת פלפל בהמרצת הפתיחה שהגישה המשיבה (ה"פ (ת"א) 576/07, ניתן ביום 9.6.13), עולה כי הצדדים לא היו חלוקים בעובדה כי תוקף הסכם ההפצה הינו לכל המאוחר עד ליום 31/12/2008 ולא מעבר לכך.

8.משכך אין חולק וכפי שגם אישרה התובעת בתגובתה בסעיף 15 פסיקה 5 לתגובה כי הסכם ההפצה שנחתם בין הצדדים הסתיים. למניעת ספיקות אבהיר כי אין בעובדה כי בהליך מקביל נדרשו פיצויים אף מעבר למועד פקיעת ההסכם, על מנת לשמוט את הקרקע בעניין העילה בתביעה שבפניי.